"ניתן להסתכל בשני אופנים על העולם, או שאינך רואה דבר כנס או שהכול נדמה בעינך כנס" – אלברט איינשטיין.
בזמן הזה , כשקר כל כך, הימים קצרים והלילות הינם הארוכים ביותר בשנה אנו חוגגים את חג החנוכה.
במשך כל ימות השנה אנו מסתכלים על מה שאנו רואים באמצעות האור.
בחנוכה אנו מתמקדים בהתבוננות באור עצמו.
במשך שמונה ימים אנו מברכים על כוחו של האור ועוצמתו.
בכל התרבויות והדתות הדלקת נרות קשורה לריטואל מקודש
ישנן סיבות רבות להדלקת נרות- החל מהסיבה הפרקטית של מתן אור וגירוש החושך וכלה בייחוד ברכות ותפילות, זיכרון אהובים ואירועים מיוחדים, גירוש רוחות או הבעת סולידריות.
הלהבה הבוערת של הנר נתפסת לעתים רבות כמטאפורה לנשמה.
מה יש בה בכוח המהפנט של הלהבה שגורם לנו לבהות בה למשך דקות ושעות ארוכות ?
אולי זה כי אנו מתבוננים בעצמנו…
בנוסף על המשמעות הסימבולית של הנר ישנן גם האיכויות הפיזיות הנפלאות של הנר . הוא מאיר, מחמם, ויופייה העדין של הלהבה משרה רוגע ושלוה עמוקה על האדם.
כמלוה רוחנית אני נפגשת עם המטופלים במחלקות האשפוז בבית החולים. סביבת בית החולים הינה סביבה אשר לעיתים קרה ומנוכרת.
יצירת מפגש משמעותי עם אדם יוצרת מרחב מקודש המזמין את נוכחותה של הרוח . וכשהרוח נוכחת ישנו חום ואור במקום בו היה קודם חשוך וקר.
נוכחות, חמלה והקשבה עמוקה יוצרות מרחב בטוח בו המטופל מוזמן להיזכר בעדינות באור הנצחי הטמון בתוכו.
למוזיקה ולאמנות ישנה איכות כזו המסוגלת להעיר את האדם ומאפשרת לו לבוא במגע עם האור הפנימי שלו ולבטאו. האמנויות מהוות גם דרך לביטוי ההשתקפות של אותו האור המציץ מבין החרכים.
אני מוצאת את עצמי בהתפעלות גדולה ובענווה עמוקה בפני יכולת ההתמודדות המופלאה של האדם.
אפילו במצבים בהם נדמה שהאור כבה לגמרי, כאשר משא החיים כה כבד והסבל גדול
אנשים מוצאים את האומץ והכוח לחדש את רוחם ולהתחבר לאותו נר תמיד החבוי בתוכם.
חג אורים שמח
