לֶאֱהֹב אֶת הַחַיִּים, לֶאֱהֹב אוֹתָם
אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין לָךְ חֵשֶׁק לְזֶה
וְכָל מָה שֶׁחָשַׁבְתְּ שֶׁיָּקָר לָךְ
מִתְפּוֹרֵר כְּמוֹ נְיָר שָׂרוּף בְּיָדַיִךְ,
גְּרוֹנֵךְ מָלֵא בַּנְּשֹׁרֶת שֶׁלּוֹ.
כְּשֶׁהַצַּעַר יוֹשֵׁב לְצִדֵּךְ, חֻמּוּ הַטְּרוֹפִּי
מְעַבֶּהָ אֶת הָאֲוִיר, כָּבֵד כְּמוֹ מַיִם,
מַתְאִים יוֹתֵר לְזִימִים מֵאֲשֶׁר לְרֵאוֹת;
כְּשֶׁהַצַּעַר מַכְבִּיד עָלַיִךְ כְּמוֹ בְּשָׂרֵךְ שֶׁלָּךְ
רַק יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, הַשְׁמָנַת יֶתֶר שֶׁל צַעַר,
אַתְּ חוֹשֶׁבֶת, "אֵיךְ יָכוֹל גּוּף לַעֲמֹד בָּזֶה?"
וְאָז אַתְּ מַחֲזִיקָה אֶת הַחַיִּים כְּמוֹ פָּנִים
בֵּין יָדַיִךְ, פָּנִים פְּשׁוּטִים,
בְּלִי שׁוּם חִיּוּךְ מַקְסִים, בְּלִי עֵינֵי לִילָךְ,
וְאַתְּ אוֹמֶרֶת, כֵּן, אֶקַּח אֶתְכֶם,
אֹהַב אֶתְכֶם, שׁוּב.
