ניצן הוא ילד בן חמש ויש לו סבא שהוא אוהב מאוד. סבא שלו הוא לא סתם סבא שמבקרים אחת לשבוע או יותר ומקבלים ממנו דמי-כיס. סבא של ניצן הוא חבר אמיתי וכל יום הם מבלים יחד: מטיילים, משחקים, צופים בטלוויזיה ומדברים. ניצן יודע שכל יום הוא יקבל שתי קוביות שוקולד עטופות בנייר כסף השמורות בכיס חולצתו של סבא.
אבל, יום אחד נגמרת האידילייה, כשסבא מאושפז ולא חוזר הביתה לניצן. סבא מת. כמו כל הילדים בגילו, מתקשה ניצן לקבל את רוע הגזירה והוא מוצא דרך משלו להתמודד עם האובדן. הוא נושא עימו את סבא לכל מקום: סבא נמצא בליבו.
חיזוק לתחושתו זאת הוא מבקש מבת דודו הקטנה נטע כשהוא לוקח את ידה, מניח אותה על ליבו ושואל: "את מרגישה את סבא בלב שלי?". ונטע מהנהנת בראשה ומאשרת. סיפור זה על אובדן בגיל הרך רלוונטי לילדים רבים שמאבדים את סבא או סבתא שלהם. כאן, ההתמודדות היא ישירה באמצעות התייחסות לאובדן הסב ולא באמצעות אובדן של בעלי חיים למשל.
