עָנָף יָרֹק
וּתְכֵלֶת שָׁמַיִם –
זָכָר וּנְקֵבָה שֶׁהָיוּ לְאֶחָד.
נָהָר מְַזמֵּר מֵעֹמֶק הַמִַּים,
וְאוֹר מֵעָמְקוֹ שֶׁל מַבָּט.
חוֹגֵג הַיְקוּם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.
רֹאשׁוֹ עַל כְּתֵפַי. וְדוֹמֶה כִּי רֹאשִׁי הוּא.
עֵינָיו נֶעֶצְמוּ בִּדְבֵקוּת שֶׁל תְּפִלָּה.
יָרְדוּ מַלְאֲכֵי הַחַיִּים לְהוֹשִׁיעַ
לְסַעַר דּוֹרוֹת אֲשֶׁר בְּדָמִי הוּא
כִּזְעָקָה אֲפֵלָה.
עָנָף יָרֹק
וּתְכֵלֶת שָׁמַיִם,
וְגוּף מִתְפַּלֵּל שִׁכּוֹר מִמַּיִם.
