התפללי לכל מי ומה שאת כורעת אליו ברך.
ישו ממוסמר לצלבי עץ או לפלסטיק,
הפנים הסובלות שלו רוכנות לנשק אותך,
בודהה עדיין יושב מתחת לעץ בעודו רותח מחום,
אדוני, אללה. הרימי זרועות למריה
שתניח את כף ידה על עינינו,
לשכינה, למלכות שמיים וארץ,
לאיננה יורדת לשאול או מהפסים.

ואז התפללי לנהג האוטובוס שלוקח אותך לעבודה.
על האוטובוס, התפללי לכל מי שנוסע איתך,
לכל האנשים שנוסעים באוטובוסים ברחבי העולם.
זרקי קצת כסף והתפללי.

בתור לקולנוע, לכספומט,
בתור לקפה לאטה ולקרואסון,
הציעי תחינותייך.
הפכי את המאכל והמשקה לתחנונים.
הפכי את חיתוך הגזרים למעשה מקודש,
כל שכבה שקופה של בצל להעמקת התפילה.

לנץ או לזאב, ללוויתן הגדול,
התפללי.
השתחווי לכלבי הטרייר, לרועים
ולחתולים הסיאמיים.
שדות של ארטישוקים ומרבדי תות אלגנטיים.

הפכי את הברשת השיער לתפילה,
כל קווצה יש לה קול משלה,
שרה במקהלה שעל ראשך.
כשאת שוטפת את הפנים, המים נשפכים
בין אצבעותייך, תפילה; מים,
הדבר הכי רך בעולם, עדינות
ששוחקת את האבן.

עשיית אהבה, כמובן, היא כבר תפילה.
עור. פיות פתוחים מעריצים את העור,
את העטיפה השבירה שלתוכה נשפכנו.

אם את רעבה, התפללי. אם את עייפה.
התפללי אל גנדי, אל דורותי דיי.
שייקספיר. סאפפו. סוג'ורנר טרות'.

כשאת הולכת אל הרכב שלך, אל תיבת הדואר,
לחנות הספרים, תני לכל צעד
להיות תפילה שלכולנו יישארו רגליים
ושלא נפוצץ לאף אחד אחר את רגליו.
או את הגולגולת.
ואם רוכבים על אופניים
או סקייטבורד, או כיסא גלגלים,
כל מהפכה של גלגלים היא תפילה של
האדמה שמסתובבת:
להפחית נזק, להפחית נזק, להפחית נזק.

ובזמן שאת עובדת, מקלידה עם מניקור חדש
ועל אחת מהציפורניים הפניניות מצויר עץ דקל זעיר
או מוסרת סודה או תורמת דם לתוך מבחנות פלסטיק,
מסובבת בצק פיצות.

בכל נשימה, תשאפי את האמונה של אלו
שהאמינו גם כשהאמונה נדמתה מטופשת, שהתמידו.
בכל נשיפה, תוקירי.

תעקרי עשבים למען השלום, תתהפכי בשנתך
בשביל שלום,
תאכילי ציפורים, כל זרעון זוהר שנשפך לאדמה,
עוד דקה של שלום.
שטפי את הכלים, תתקשרי לאמא,
תשתי יין.

תפני עלים או שלג או זבל מהמדרכה.
תעשי שביל. תקפלי תמונה של ילד מת
מסביב לכרטיס הויזה שלך.
תדוגי את מימיך הקדושים מתוך המרזב.
כרסמי את הקרום.
מלמלי כמו בנאדם משוגע שנתקל בתפילה שלך ברחובות.