אַחַר כָּךְ יָצָאתָ מֵחַיַּי / כְּמוֹ שֶׁיּוֹצְאִים מֵחֶדֶר / פָּשׁוּט. / העוּגִיּוֹת שָׁבוּ לַקֻּפְסָאוֹת, / הַתֵּה לַקּוּמְקוּם, הסֻּכָּר לַקֻּבִּיּוֹת

"אני מפתח פה את הרעיון של הבלוט ושל החשיבות שלו כדי לדמיין את החיים בכיוון הפוך, אחורנית, לא מבחינת הזמן, מלידה ועד מוות, אלא מבחינת המשמעות שלהם […] עץ האלון לא נעשה יותר הוא עצמו אחרי ארבע מאות שנה וברגע שנכרת. הוא תמיד הוא."