פְּנֵי הָאָבְדָן, כְּמוֹ פָּנֵינוּ, הוֹלְכִים וּמִשְׁתַּנִּים:
הַשֵּׂעָר גַּדֵּל פֶּרֶא וְנוֹפֵל, שֶׁלֹּא נִרְאֶה. פִּצְעוֹנֵי־כְּאֵב
מַחֲלִימִים לְאַט (רַק מָה שֶׁגֹּרַד מַשְׁאִיר צַלֶּקֶת)
עַפְעַפֵּי־הַהַדְחָקָה נִמְתָּחִים הֵיטֵב.
הַצֵּל עוֹבֵר לִשְׁכֹּן בְּגֵאָיוֹת־הַקְּמָטִים שֶׁבֵּין הָעֵינַיִם,
שְׁרִירֵי הַפָּנִים שׁוּב לוֹמְדִים לְחַיֵּךְ. דְּבַר מָה הִתְקַשֵּׁחַ
בְּזָוִית הַסַּנְטֵר, בִּסְגִירַת הַשִּׁנַּיִם.
אִם הָיָה יָכוֹל, הָיָה אֹטֶם אֲפַרְכָּסוֹת־אוֹזְנָיו.
אִם רַק הָיָה יָכוֹל.
*
עֶרֶב. לְאַט נִזְקָף עַל הַמַּדָּף מִצְעַד הַפָּמוֹטוֹת:
בֹּעַז וְיָכִין שֶׁקִּבַּלְתִּי בִּירוּשָׁה אַחֲרֵי לֶכְתֵּךְ,
הָאֲנָפוֹת עֲדִינוֹת הַחִטּוּב שֶׁל אִמִּי,
נֵרוֹ שֶׁל אָחִי בַּכוֹסִית הַשְּׁקוּפָה.
אני מְשַׁפְשֶׁפֶת
כִּתְמֵי זִכָּרוֹן שֶׁהִתְכַּהָה
חֲלוּדַת שִׁכְחָה
אֲבַק זְמַן
דְּבָרִים קוֹרִים. רָחַקְתִּי מֵאֱלוֹהִים וּמִצְווֹתָיו
אַךְ עוֹד עוֹמֶדֶת, פָּמוֹט בָּשָׂר וָדָם מוּצָת בְּאוֹר עַרְבָּיִם,
נוֹשֶׁפֶת בַּגַּפְרוּר, מְכָסָהּ עֵינַי, וְלוֹחֶשֶׁת:
בָּרוּךְ אַתָּה
אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ וְצִוָּנוּ
לְהַזְכִּיר
