להמתיק את הים בכפית סוכר/ להַמם את העובדות השחורות ואת מחיקת העולם – בעבודות הבית, בשיחות תפלות./ בתחילה לא הבנתי איך לא משתגעים כשטומנים בעפר את אמך,/ את חיוכה, את הקמט ליד גבותיה, את שערות הכסף שלה,/ את פרקי התהלים שלה./ איך לא משתגעים כשמשהו שהיה בשר מבשרך ונפש מנפשך, ורוגז מרוגזך,/ הופך ליסוד חדש – לעפר, לאוויר, למלאך, לכוכב, /על כל פנים משהו חדש לגמרי – / ואתה עושה את עצמך כאילו לא קרה דבר.

יַד אָבִיב בַּקֶּשֶׁר הַזֶּה… אָדָם מֵקִיץ מִשֵּׁנָה / וְרוֹאֶה: מוּל חַלּוֹנוֹ / עֵץ אַגָּס מְלַבְלֵב. / וּבִן-רֶגַע: הָהָר זֶה רָבַץ עַל הַלֵּב / הִתְפּוֹרֵר וְאֵינוֹ.

אני רוצה ללמוד להפריד את הזיכרון מהכאב, / או לפחות את חלקו.  / את מה שניתן.