סלח לי ואסלח לך – על כוחה המרפא של הסליחה

ד"ר לאה שלף וד"ר יעל שובל-צוקרמן

לכניסה לחצו

פתח דבר

המאמר הנוכחי מבקש להתבונן בצורך הפסיכולוגי של יחיד או של קבוצה בקבלת התנצלות ולקיחת אחריות מצד גורמי סמכות שונים במדינת ישראל בעקבות המתקפה האכזרית של ארגון החמאס על יישובי הנגב המערבי בתאריך ה-7.10.23. באופן ספציפי, אנו מבקשות לבחון האם בבסיס הרצון של שורדי האירועים הקשים לקבלת התנצלות, טמון צורך פסיכולוגי אינטר-סובייקטיבי בקבלת הכרה (recognition) מן האחר, ומה משמעותו של צורך זה בעת הזו. כמו כן, נבקש להתבונן בתפקידו של הצורך בהכרה בהתהוות החוויה הנפשית של בדידות קיומית לאחר חשיפה לאירוע טראומטי, ובמקומו בתהליכי החלמה וצמיחה פוסט-טראומטית.

הנחת העבודה במאמר הנוכחי הינה כי לכל בן אנוש ישנו צורך נפשי בהכרה, או במילים אחרות בחוויה של נראות (קוהוט, 2007). הכרה זו יכולה להתקבל מאדם אחר המהווה 'זולתעצמי' (קוהוט, 2007) עבור הסובייקט, כאשר קבלת התיקוף מבססת את תחושת הנראות שלו והיעדר תיקוף מקדם חוויה של בדידות (יאלום, 2011). מתן הכרה זו אפשרי רק כאשר הזולת מזוהה אצל האדם כסובייקט אחר, וכן כאשר העצמי יכול לחוות את הסובייקטיביות שלו עצמו בנוכחות הזולת (קוהוט, 2007). במסגרת המאמר, ברצוננו להציע כי לקיחת אחריות על המצב מצד גורמי סמכות יכולה לשמש כפעולה של תיקוף אמפטי עבור נפגעי האירועים אשר עשויה לקדם חוויה של נראות והכרה, ובכך להפחית חוויה של בדידות קיומית. יתרה מזו, אנו מבקשות להדגיש את המרכיב ההדדי שבקשר בין בקשת ההתנצלות והתפתחות היכולת לסלוח וכן לסמנו כמצע נחוץ לתהליכי צמיחה והתפתחות פסיכולוגיים לאחר חשיפה לטראומה.

כמו כן, חשוב להדגיש כי המאמר הנוכחי אינו מהווה מחקר אקדמי. עבורנו, עדיין לא בשלה העת והפניות לביצוע מחקרים מסוג זה. עם זאת, הבחירה לעסוק בנושא לשם בחינתו הראשונית באופן תיאורטי, עלתה בעקבות הרפלקציה האישית שלנו כנשות טיפול על הצורך העולה ממטופלים שנחשפו לאירועים הטראומטיים של אוקטובר 2023 בבקשת התנצלות ולקיחת אחריות מצד גורמי סמכות שונים במדינה.

מתוך: בטיפולNET