אלחנן ניר

מה היה תפקידו של האדם בראש השנה? האם ראוי שיתפלל על עצמו ביום זה? מה משמעותה של תקיעת השופר? וכיצד חרף טרדות השגרה מצליחים לכונן במהלך השנה שפה רוחנית-פנימית מלאת חיות?

זכרנו לחיים עוסק בתכנים היסודיים, הגלויים ובעיקר הכמוסים של ראש השנה. הוא נוגע ביום המסמל את נקודת הראשית של הבריאה, של המעבר מאין ליש, ופוסע בין הקשריו השונים של יום זה – כמפתן, כסופה של השנה שחלפה וכספה של השנה החדשה; כיומו של השופר ושל שפה קדם-מילולית וכיום מלא מילים גדולות; כיום של תחינה עולמית ואישית כאחד. 

מתוך סערת השנים האחרונות, שהחלו במחלוקות פנימיות קשות ונמשכו במתקפת שמחת תורה תשפ"ד (7.10) הנוראה, מבקשים פרקי זכרנו לחיים להתבונן מחדש בעומק היום הזה, יום הדין והרחמים, יום של המלכת הבורא על עולמו, ולהפוך אותו לאירוע רב-משמעות המתמקד בשאלות החרישיות והפנימיות ביותר של האדם בכלל והיהודי בפרט. בשפה אישית ובלתי-אמצעית עוסק הספר בנושאי הבסיס של הקיום האנושי, האמונה והתפילה, החורבן והגאולה, הקדושה והזיכרון, ומעניק להם מילים עכשוויות. 

עושר המקורות המשמשים בין שיטיו – דברי חז"ל והפוסקים, ספרות המקובלים ודרושי החסידות – ושזירתם העדינה בשפת השירה והספרות, הפסיכולוגיה והפילוסופיה, הופכים את הקריאה בו לחוויה מעמיקה ומהדהדת. 

הרב אלחנן ניר הוא ר"מ בישיבת שיח יצחק, רב קהילת "מבקשי" בירושלים, מלמד במכללת הרצוג ובמתן, עורך מוסף "שבת" של מקור ראשון וחתן פרס ראש הממשלה ליצירה. זהו ספרו התורני-הגותי הרביעי. קדמו לו אם רץ לבך, יהודי בלילה והיום אתם יוצאים (בהוצאת ידיעות ספרים), ארבעה ספרי שירה ורומן. 

מתוך הספר:

"כיצד ניתן להיפרד מתוך השְׁלמה? לרעייתי ולי יש מנהג שחרור קטן בכל סיום שנה. יום או יומיים לפני ראש השנה אנחנו משתדלים לצאת אל יפי הטבע, טובלים בשאריות הירוק, עוצרים למנוחה תחת אחד העצים וכותבים כמה פתקים […] בעקבות השנה האחרונה: רגע של טוב אישי שזכינו לו השנה. רגע של טוב זוגי שזכינו בו השנה. רגע של טוב משפחתי.  רגע של טוב קהילתי.  רגע של טוב לאומי.  רגע של טוב אוניברסלי. אנחנו מתבוננים ברגעים הללו ומודים עליהם. ההליכה בעולם מתוך הכרה בטוב והודיה עליו איננה פשוטה כלל ועיקר. החיים נדמים לנו לרוב כמובנים מאליהם, כמוכרחים…. דווקא ההבנה כי הכול סביבי בר-חלוף […]   מאפשרת שחרור […] מהמובן מאליו. השחרור הזה מייצר תנועת הודיה.

"אני מודה על הנשימה, על האוויר, על הטבע הסובב, על בני משפחתי וחבריי, על האהבה וידידות האמת, על הטוב שבעצם הקיום שלי, על הטוב שהוא מעבר לכל שאלות וטרדות היומיום. ההודיה עצמה מתחוורת כקשר העמוק שלי כנברא אל הבורא.

רעייתי ואני איננו מסתפקים בציון הרגעים מלאי הטוב. במנהג שחרור השנה שלנו אנו מבקשים להעלות על הכתב גם רגעים של אתגר או קושי שחווינו בשנה הזו – והלא אין שנה שאין בה מזה ומזה. אנחנו קוראים זה לזו את הפתקים, פתקי הטוב ופתקי הקושי והכאב, נזכרים ברגעים הללו, מודים על שהיה, מכניסים את הפתקים לשקית ולאחר מכן משליכים אותה לפח. כך אנחנו מאפשרים לעצמנו להיפרד מרגעי הפסגה, כמו גם הקריסה, שעברו עלינו השנה. מחר כל אחד מאיתנו יקבל את הגילוי החדש, את השנה החדשה. איש לא יעלה איתנו. כל אחד מאיתנו יהיה לבדו, כמו משה העולה לקבל את הלוחות על ההר, הולך להקביל את פני השנה החדשה. מבקש בכל לב שתהא שנה של ברכה וגאולה. שנה של חסד. שנה של רחמים. שנה של הארת פנים".