ספר השתיקות (הממש חשובות!) מאת אורן לביא. איורים: איתי בקין, הוצאת כתר, 2018; 34 עמודים. 226 מניין המילים בספר, 14 מילים בממוצע בעמוד אחד, וזאת לצד המון שתיקות.
ממליצה על הספר: ד"ר ענת משה, פסיכותרפיסטית ומומחית באבחון וטיפול בליקויי למידה בילדים ומבוגרים. השפה העברית (הדבורה והכתובה) מאוד מסקרנת אותי. מגיל 10 חודשים מדקלמת, כך מספרים, ומאז מחלקת את זמני בין ריבוי מלל והקדמות לבין שתיקות שגם הן נחלקות לשתיקות מנוחה ושתיקות רועמות. מעידה על עצמי שיודעת לדבר, אוהבת את המילים, אוהבת להמציא מילים חדשות, ואוהבת לחרוז. בין שלל עיסוקיי אני כותבת למגירה, מפרסמת באתרים, מנתחת כישורי שפה במסגרת אבחונים דידקטיים, כותבת סיפורים, שירים, מאמרים וברכות.
לספר הזה התוודעתי בטיפול האישי שלי כשבתקופה מסוימת המילים שנרקחו במוחי ותורגמו לאותות עצביים, התקשו לצאת ולהניע את מכלול השרירים במיתרי הקול ועוד יותר התקשו ליצור את הוויברציה הנדרשת לשם השמעת קול. המטפלת המסורה שלי רצתה לסייע למילים לבקוע את הסכר ולשם כך הקריאה לי את הספר. הרעיון שלה גרם לי לתחושה נעימה שהרעידה את נימי ההתרגשות והצליחה להשאיר אנרגיה למיתרי הקול לנוע, עד שנשמעו ועברו מחלל הפה לחלל החדר. המילים קיבלו שוב את המרחב והתמקמו בו במלוא הדרן.
מתוך קריאה אודות כותב הספר שמופיעה על כריכתו האחורית, עולה שאורן לביא הוא מוזיקאי, במאי וסופר לילדים. כמה יפה שהמוזיקה של התווים מומרת למילים שמתנגנות, גם אם מדובר במילים שמתארות שתיקות. הספר כולו מוקדש לשתיקות. לביא מונה סוגים של שתיקות והוא המתבונן בעיניו ובליבו על הילדים השותקים ומנסה בתבונתו, רגישותו וניסיונו כילד ביישן (כך מעיד), לשיים ואולי לפענח את מגוון השתיקות. הוא מציע לילד שבו ולכל ילד באשר הוא ילד (ולנו המבוגרים), להיות ערים לתחושותיהם של הילדים סביבו ולדרך בה ניתן להבין את השתיקות השונות. (מתוך האתר: פסיכולוגיה עברית)
