כְּשֶׁטּוֹרִי, הָאַלְבַּטְרוֹסִית הַגּוֹזָלִית, הִתְעוֹרְרָה בַּקֵּן בְּבֹקֶר יוֹם שַׁבָּת, הִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהַיּוֹם יִקְרֶה מַשֶּׁהוּ עָצוּב.
אֲבָל כָּכָה זֶה הָיָה.
ככה נפתח סיפור ילדים עצוב ומנחם שכתבתי לכל הילדים והילדות שאיבדו מישהו אהוב. כתבתי אותו בין חצות לשתיים בלילה והוא פשוט נשפך מתוכי יחד עם זרם של דמעות.
