"אמא ומשמעות החיים" היא יצירה של תובנה ודמיון נדירים, משעשעת עד בלי גבול ומעמיקה כאחת. המצטרפים לחוג קוראיו של יאלום יתענגו לגלות את ההנאות המיוחדות שהמטפל עתיר ההבנה והחמלה והמסירות מלווה בהן את אמנות הכתיבה. ומעריציו הוותיקים יתענגו בוודאי על הדרכים החדשות שמצא יאלום לתאר את הפוטנציאל היחיד במינו הטמון ביחסי אדם עם חברו.

קבוצה של נשים וגברים שיצאו למסע נפשי משותף, עמוק וסוער, שהתרחש בתוך חדר אחד; מסע של שנה שהוקלט ותומלל, ושבמהלכו שיתפו המשתתפים זה את זה – ובעיקר את עצמם – במחשבותיהם על המוות ועל משמעויותיו.

במשך שנתיים כתב בארת באופן יומיומי כמעט, חשוף ללא הסתרות, את כאבו על מות האם ואת געגועיו אליה, בצד הרהוריו על החיים, על המוות ועל הכתיבה.

אוניברסיטאות מכובדות רבות ברחבי ארצות הברית מתבקשים מרצים מובילים לשאת מעין הרצאה אחרונה, שבה הם אמורים להרהר ב"מותם המתקרב", לדבר על הדברים החשובים להם ולחלוק עם המאזינים את חוכמת החיים שצברו. אבל כשרנדי פאוש, פרופסור למדעי המחשב מהאוניברסיטה היוקרתית קרנגי-מלון, התבקש לשאת הרצאה כזאת – הוא לא היה צריך לדמיין את מותו המתקרב.