בכושר ביטוי, בפירוט רב ובכושר אבחנה חד עין, מציע לנו יאלום מבט ראוי להפליא, וכמעט אסור, אל לבו של המטפל ואל נפשו, ומציג לפנינו שורה ארוכה של דמויות הנחקקות בזיכרון-פולה, "פילגש המוות" של יאלום: מירנה המצותתת, המעניקה משמעות חדשה למושג החיסיון של המטופל: מגנוליה, שיאלום משתוקק לשפוך את כל צרותיו אל חיקה השופע, בה בשעה שהוא מבקש להקל על כאביה היא: איירין, מלכת הקרח הזועמת, הכופה על יאלום להתמודד עם חייו הוא ומלמדת אותו שיעור בלתי נשכח באמנות הטיפול.
ואמא – קשת המזג, השתלטנית, החונקת את בנה באהבה ובמורת רוח – החודרת לחלומותיו ורומסת את מחשבותיו.
