"כַּנִּרְאֶה שֶׁבְּקָרוֹב לֹא אוּכַל לוֹמַר אֶת שֶׁכֹּה רָצִיתִי לוֹמַר.
אֲנִי הוֹלֵךְ וּמִסְתַּיֵּם, הוֹלֵך וְנִגְמָר.
לְאַט לְאַט, הוֹלֵךְ וְנִגְמָר.
לֹא בְּמַכַּת הַבָּרָק,
לֹא בְּשִׁסּוּף הַפִּגְיוֹן.
לֹא בְּאֶחָד מִסּוּגֵי הַיֶּרִי.
כַּמָּה מַחֲלוֹת שֶׁנֶּאֶסְפוּ בִּי חָבְרוּ לִפְגִישָׁה חֲשׁוּכָה,
שׂוֹחֲחוּ בִּי עַד שֶׁעָלָה הַשַּׁחַר עַל עִירִי.
אֲנִי מִתְפַּלֵּל עָלֶיךָ שֶׁיּוּנַח לְךָ, שֶׁקְּצָת יוּנַח לְךָ מֵעַצְמְךָ,
אֲנִי מִתְפַּלֵּל לִקְצָת דְּמָמָה.
עוֹד רָצִים שָׁבִים וּמְבַשְּׂרִים. עוֹד קוֹלוֹת מֵעֲבָרִים.
מָתַי יוּנַח לְךָ לְפֶרֶק זְמַן.
אַרְצִי, אַרְצִי הָעֲשֵׁנָה."
