גִּילוּ אֶצְלִי סְתִימָה
בִּזְרִימַת הַדָּם
לַנֶּפֶשׁ
כְּכָל הַנִּרְאֶה, עַל רֶקַע
צְרִיכָה מֻגְבֶּרֶת שֶׁל
מְצוּקוֹת.
עַכְשָׁו, כָּךְ הִסְבִּיר
לִי הָרוֹפֵא,
הִצְטַבֵּר כָּל כָּךְ
הַרְבֵּה כְּאֵב
וְאֵין מַעֲבָר שֶׁל תִּקְוָה.
כָּעֵת, הוּא אָמַר,
אֶת הַכְּאֵב נִתַּן לְנַקֵּז
אַךְ הַתִּקְוָה,
חַיֶּבֶת לְהִתְקַבֵּל בְּהַנְשָׁמָה
מִנֶּפֶשׁ לְנֶפֶשׁ.
