הַיָּמִים שֶׁעוֹד נָכוֹנוּ לָנוּ

הַיָּמִים שֶׁעוֹד נָכוֹנוּ לָנוּ

שֶׁיִּהְיוּ נְכוֹנִים, שֶׁיִּהְיוּ רְכוּנִים

שֶׁיִּהְיוּ מֵעָלֵינוּ כְּמוֹ כַּפּוֹת תְּמָרִים.

וַאֲנַחְנוּ שְׁנֵי הַמִּינִים, נְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם,

וּבֵין כַּפּוֹת יָדֵינוּ

יִדְרְיכוּ קַשְׁתָּם כּוֹכָבִים רְחוֹקִים

לְהַבִּיט בָּנוּ מִתּוֹךְ הַלֵּילוֹת,

וְלֹא נֵבוֹשׁ לִהְיוֹת מוּאָרִים

בַּיָּמִים.

וְהָאֲפֵלָה תָבִיא תְּבוּנָה אֶל

לֵילֹותֵינוּ,

וְעַיִן תִּהְיֶה בָּנוּ

זָבַת דְּמָעוֹת רַכּוֹת

שֶׁל דְּבַשׁ-בְּחָלָב,

וְשִּׁבְעָה מִינִים, פִּי שִׁבְעָה מוֹנִים

בְּבַגְרוּתוֹ יַבְשִׁיל לִבֵּנוּ.