אתי הילסום נולדה באמסטרדם בשנת 1914, כך שקשה לא להתפלא כשמיומניה צפה ועולה אישה צעירה, עצמאית, מתקדמת וחפה ממניירות, העוסקת בפסיכולוגיה ובספרות ומבקרת בקביעות אצל פסיכולוג, דמות שונה לחלוטין מכל מי שהיינו מצפים לפגוש באירופה של שנות הארבעים.
יומניה של אתי הילסום, הנפרשים על פני השנים 1941 – 1943, אינטימיים וגלויי לב בכל הנוגע לחיי האהבה שלה ולתחושותיה כאישה המחפשת את דרכה בעולם. הם כתובים נפלא ועשירים בפרטים על ידידים ובני משפחה, על המראה שנשקף מחלון חדרה ועל ריח היסמין שבחצר.
"הייתי רוצה להיות רטייה על פצעים רבים" כותבת אתי ברשומה האחרונה ביומנה. היא צועדת לקראת מותה בדעה צלולה ומתוך תחושה של שותפות גורל עם בני עמה, המבוססת על תחושה דתית-מיסטית שגילויה הוא משיאיו של ספר זה.