אֱלוּל:
אֲנִי לְךָ וְאַתָּה לִי,
כְּמוֹ כָּל שָׁנָה.
גַּם בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה אָפִינוּ שְׁתֵּי עוּגוֹת:
אַחַת לִי (שׁוֹקוֹלָד), וְאַחַת, בַּזִּכָּרוֹן, בִּשְׁבִילְךָ.
וְשׁוּב הֵרַמְנוּ כּוֹסִית, וְשַׁרְנוּ:
עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים, עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים.
(עַד מֵאָה – לִי
וְעַד עֶשְׂרִים – כְּבָר לֹא יִהְיֶה לְךָ.)
אָז הַשָּׁנָה, שׁוּב בָּלוֹנִים.
וְגָדַלְתִּי מִמְּךָ: אָ חִ י הַ גָּ ד וֹ ל
וְעַכְשָׁיו אֲנִי כִּמְעַט בַּגוֹבַה שֶׁלְּךָ,
וְגַם אֲנִי סִיַּמְתִּי בַּגְּרוּיוֹת,
וְלֹא הָיִיתָ לְהַסְבִּיר אֵיךְ לִישֹׁן בְּשַׂק שֵׁינָהּ,
וְאֵיזֶה נַעֲלַיִם לִקְנוֹת.
גַּם בֶּאֱלוּל הַזֶּה
הַמֶּלֶךְ הוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה.
קְצָת יָהִיר וּזְקוּף כְּתֵפַיִם
הוּא יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה –
אֶרֶץ הַיְּלָדִים הָאֲבוּדִים,
לִטְעֹם פְּרוּסָה
מֵעוּגַת גַּעְגּוּעִים.
