כְּשֶׁאֵין עוֹד כּוֹחַ

כְּשֶׁאֵין עוֹד כּוֹחַ לִכְתָב, צָרִיךְ לְהִזָּכֵר

כְּשֶׁאֵין עוֹד כּוֹחַ לְצַלֵּם, צָרִיךְ לִרְאוֹת בְּעֵינַי הָרוּחַ

כְּשֶׁאֵין עוֹד כּוֹחַ לִקְרֹא,

צָרִיךְ לִהְיוֹת מַלְאִים סִפּוּרִים.

כְּשֶׁאֵין עוֹד כֹּחַ לְדַבֵּר,

צָרִיךְ לְהִתְנַגֵּן.

כְּשֶׁאֵין עוֹד כֹּחַ לָלֶכֶת, צָרִיךְ לָעוּף.

וּכְשֶׁבָּאָה הַשָּׁעָה הַיְּעוּדָה, צָרִיךְ לְוַתֵּר עַל הַזִּכָּרוֹן,

עַל עֵינֵי הַנֶּפֶשׁ, לַחְדֹּל לְהִתְנַגֵּן,

לִהְיוֹת בְּשֶׁקֶט וּלְהַרְפּוֹת אֶת הַכְּנָפַיִם.

אַךְ יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה, הַסִּפּוּר נִמְשַׁךְ וְנִמְשַׁךְ.