לביאה

הספר החדש של זלדה ובו כתבים שטרם ראו אור הוא ספר מצניע לכת בממדיו ובאווירתו. ביחס לשלושת קודמיו, הוא דומה ליצירה קאמרית כנגד תזמורת סימפונית: מעין סימני כנפיים, שרטוטים עדינים במשיכות מכחול, שחיכו עד עתה לשעתם.

מִי בָּרָא אֶת הָעוֹלָם? מִי יָצַר אֶת הַבַּרְבּוּר, וְאֶת הַדֹּב הַשָּׁחֹר? מִי עָשָׂה אֶת הַחַרְגּוֹל?

לַיָּפָּנִים יֵשׁ קֶטַע מוּזָר / בִּמְקוֹם לִזְרֹק קְעָרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה / הֵם אוֹסְפִים אֶת כָּל הַחֲתִיכוֹת שֶׁלָּהּ / וּמַרְכִּיבִים אוֹתָהּ לְאַט בַּחֲזָרָה

אֲנַחְנוּ נוֹטִים לַחֲשֹׁב כִּי פְּרֵידָה הִיא בְּעִקָּר מֵאָדָם אוֹ / מָקוֹם וְכִמְעַט לֹא עוֹלֶה עַל דַּעְתֵּנוּ שֶׁפְּרֵידָה הִיא

יום אחד ידעת סוף סוף / מה לעשות, והתחלת, / למרות שהקולות מסביבך / המשיכו לצעוק