כַּאֲשֶׁר אֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים אוֹתִי מַהִי הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לְהַתִּיר לְמִישֶׁהוּ לָמוּת אֲנִי מַצִּיעַ לָהֶם לְדַמְיַן שֶׁהֵם נִצָּבִים לְיַד מִטַּת אֲהוּבָם וְאוֹמְרִים בָּרוּךְ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר:
'אֲנִי כָּאן אִתָּךְ, וַאֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ.
אַתָּה הוֹלֵךְ לָמוּת, וְזֶה טִבְעִי לְגַמְרֵי; זֶה קוֹרָה לְכָל אֶחָד.
הַלְוַאי שֶׁהָיִיתָ יָכוֹל לְהִשָּׁאֵר כָּאן אִתִּי, אֲבָל אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁתִּסְבֹּל יוֹתֵר.
הַזְּמַן שֶׁבִּלִּינוּ יַחַד הָיָה מַסְפִּיק, וְתָמִיד אֶנְצֹר אוֹתוֹ בְּלִבִּי.
עַכְשָׁו בְּבַקָּשָׁה אַל תֹּאחַז עוֹד בַּחַיִּים.
הַרְפֵּה.
מֵעֹמֶק הַלֵּב אֲנִי נוֹתֵן לָךְ אֶת הִסְכַּמְתִּי הַמְּלֵאָה שֶׁתָּמוּת.
אֵינְךָ לְבַד, עַכְשָׁו וּלְעוֹלָם. אָהַבְתִּי תְּלַוֶּה אוֹתָךְ תָּמִיד'.
