עָבַרְתִּי לְיַד בַּיִת שֶׁבּוֹ גַּרְתִי לְפָנִים:
אִיש וְאִשָּׁה לְחוּשִׁים בּוֹ עֲדַיִן יַחְדָּו,
שָנִים רַבּוֹת עָבְרוּ בְּזִמְזוּם שָׁקֵט
שֶל אוֹר הַחַשְמַל הַנִּדְלָק וְכָּבֶה וְנִדְלָק
בְּבֵית הַמַּדְרֵגוֹת.
חוֹרֵי הַמַּנְעוּלִים כִּפְצָעִים קְטַנִים,
שֶּבַּעֲדָם שָּתַת כָּל הַדָם. וּבִּפְנִים
אֲנָשִים חִוְרִים כַּמָּוֶת.
אֲנִי רוֹצֶה לַעֲמוד שוּב כְּמוֹ בַּאַהֲבָה
הָרִאשׁוֹנָה לְיַד מְזוּזַת הַשַּׁעַר
חֲבוּקִים כָּל הַלַיְלָה, בַּעֲמִידָה,
וּכְשֶּעָזַבְנוּ בַּשַחַר הִתְחִיל הַבַּיִת
לְהִתְמוֹטֵט וּמֵאָז הָעִיר וּמֵאָז כָּל הָעוֹלָם.
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְגַעְגֵעַ שוּב עַד
כִּתְמֵי כְּוִיָּה כֵּהִים בָּעוֹר.
אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת שוּב כָּתוּב
בְּסֵפֶר הַחַיִּים, כָּל יוֹם לִהְיוֹת כָּתוּב,
עַד שֶהַיָּד הַכּוֹתֶבֶת תִּכְאַב.
