שָׁאַלְתִּי אֶת אִמִּי לִפְנֵי שֶׁנּוֹלָד בְּנִי הַשֵּׁנִי:
"אֵיךְ יִמְצֵָא הַלֵּב מָקוֹם לְעוֹד אַהֲבָה
כַּאֲשֶׁר כְּבָר עַכְשָׁו הוּא מָלֵא
עַד אֶפֶס מָקוֹם"?
עָנְתָה:
אַהֲבָה לִיְלָדִים מְנֻגֶּדֶת לְחֻקֵּי הַחֶשְׁבּוֹן:
כְּכֹל שֶׁתְּחַלֵּק אוֹתָהּ, תִּגְדָּל.
מֵאָז, אִמִּי אֵינֶנָּה וְגַם בְּנִי הַשֵּׁנִי אֵינוֹ.
וְלָמַדְתִּי שֶּׁ"אֵין" הוּא הַמִּסְפָּר הַיְחִידִי
הַמַּצְלִיחַ לְמַלֵּא אֶת הַלֵּב עַד אֶפֶס מָקוֹם.