לכתוב כמו לצלול אל היש, אל החיים, אל הערותּ, אל השפע. לצלול בדייקנות, בדבקות במטרה, אל מה שבכל רגע עלול להימלט ולהימוג. הזמן נמלט וברק המילה ישיגוֹֹ. קול המשוררים הכותבים בערוב היום צלול וצולל אל תוך טרף הקיום, אוחז בו וחי בו עד השקיעה. עם השקיעה מצטמצם המרחב הפיזי, ובה בעת נחשף מרחב פנימי של חירות חדשה. ההתכנסות בהווה מובילה להתבוננות אינטימית ברגע הנוכח והנמלט.
