יִתְגַּדַּל שֵם הָאָדָם,
יִתְעַלֶּה פֹּעַל-חַיָּיו
וְיִתְקַדַּש בְּזִכְרוֹנֵנוּ
עַל צְרוֹר מַעֲלָלָיו בִּימֵי חֶלְדו
וְעַל הַמַּעַשׂ שֶלֹא הִסְפִּיק לְהַשְלִימוֹ,
עַל הַחֲלוֹמוֹת שֶנִּטְווּ – וְנָמוֹגוּ,
עַל סְגוּלוֹת-יְקַר
וְאַף עַל חוּלְשוֹת-אֱנוֹש
שֶנָגוֹזוּ מִבַּעַד לַדּוֹק הָעַרְפִילִי שֶל הַזְּמַן.
יִפָּקֵד זֵכֶר הָאָדָם,
הֵד-חַיָּיו כְּזֹהַר הָרָקִיעַ בְּלִבֵּנוּ
וּשְמוֹ לִפְנֵי שֶמֶש יִנּוֹן.
כִּי מוֹתָר הָאָדָם הוּא הַזִּכָּרוֹן,
ולֹא בַּחֹשֶך יְכֻסֶּה שְמוֹ
צָו הֶמְשֵך-הַחַיִּים
הוּא שְיַצְמִיחַ פּוּרְקָן לִכְאֵבֵנוּ,
נִנְצוֹר אֵת כָּל פִּרְחֵי-חַיָּיו לְיָמִים רַבִּים.