את לא צריכה להיות טובה.
את לא צריכה לזחול על הברכיים
מאה קילומטר, במדבר, להכות על חטא.
את צריכה רק לתת לחיה הרכה של גופך
לאהוב את מה שהיא אוהבת.
ספרי לי על ייאוש, על הייאוש שלך, ואספר לך על שלי.
בינתיים העולם ממשיך.
בינתיים השמש והגולות הצלולות של הגשם
נעים על פני נופי האדמה,
על פני ערבות ויערות,
על פני נהרות והרים.
בינתיים אווזי הבר, גבוה באוויר הכחול,
שוב בדרך הביתה.
לא משנה מי את, וכמה את בודדה,
העולם מציע את עצמו לכוח הדמיון שלך,
קורא אלייך כמו אווזי הבר, צורם ומרגש –
שוב ושוב מכריז על מקומך
במשפחת הדברים.
