אסיף

כתב: איתמר פרת לחן: נעמי שמר

לשמיעת השיר

אֱסוֹף אֶת כָּל הַמַּעֲשִֹים, אֶת הַמִּלִּים וְהָאוֹתוֹת

כְּמוֹ יְבוּל בְּרָכָה, כָּבֵד מִשֵאת,

אֱסוֹף אֶת הַפְּרִיחָה, אֲשֶׁר גָּמְלָה לְזִכְרוֹנוֹת

שֶׁל קַיִץ שֶׁחָלַף בְּטֶרֶם עֵת.

אֱסוֹף אֶת כָּל מַרְאוֹת פָּנֶיהָ הַיָּפִים

כְּמוֹ אֶת הַפְּרִי וְאֶת הַבָּר.

הָאֲדָמָה הִיא אֲפוֹרָה מִתַּחַת לַשְּלָפִים

וְאֵין לָהּ עוֹד לָתֵת לְךָ דָּבָר.

וְאֵין יוֹתֵר גִבְעוֹל חוֹלֵם עַל שִׁבָּלְתוֹ

וְאֵין יוֹתֵר נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי,

רַק הַבְטָחַת הָרוּחַ כִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ

עוֹד יְחוֹנֵן אֶת עֲפָרָהּ, בְתוֹם תִשְׁרֵי.

אודות השיר

השיר נכתב מתוך תחושותיו של איתמר פרת (בן מושב), לאחר שאחותו תרצה, חברת קיבוץ חצרים, יצאה מהקיבוץ לכביש הראשי לרכיבת אופניים ונדרסה למוות ע"י ג'יפ צבאי. זה היה בסוכות 1976 והיא בת 40 בלבד, אם לחמישה. בדרכו ללווייה, לפני שער הקיבוץ, השתהה מספר דקות ומילות השיר פרצו ממנו. גרסה אחרת אומרת שהוא כתב את השיר במהלך השבעה. 

יעל קפלן מוסיפה:

זמן לא רב אחרי מותה של תרצה הגיעה נעמי שמר להופעה בקיבוץ חצרים. שאול רבינוביץ', בעלה של המנוחה, פנה אלנעמי שמר וביקש ממנה שתלחין את השיר "אסיף".

נעמי שמר ענתה לו, בתנועת יד מזלזלת, שהיא מלחינה רק למילים שהיא עצמה כותבת, או ליוצרים ידועים. אולם

כשבועיים אחר כך שאול קיבל טל', על הקו – נעמי שמר: "קראתי את מילות השיר, שנגעו מאד ללבי והלחנתי את השיר".

מהצד השני של איתמר פרת, הוא מאוד לא אהב את הלחן הזה.

אנשים שהכירו אותו ושמעו שיר זה, אמרו: "איתמר, לא ידענו שאתה כותב שירים". הוא עשה עצמו לא מבין מה רוצים ממנו. "יש הרבה איתמר פרת בארץ", הייתה תשובתו.
מתוך האתר: שירה עובדת.