בצל מחלה/ מאיה בז'רנו

"בצל מחלה" הוא מחזור בן תריסר שירים שכתבה המשוררת מאיה בז'רנו בעקבות אשפוזה במחלקה ההמטולוגית בבית החולים איכילוב. הוא התפרסם לראשונה בספטמבר 2019 בהארץ וכבר אז קשה היה שלא להיסחף אחר מילותיו, שנעו בתווך שבין כאב הגוף לבין התודעה המפליגה למרחקים, ובמידה רבה הדהדו שורות ומקצבים מתוך שירי עיבוד הנתונים של בז'רנו, שהודות להם פרצה לתודעה בסוף שנות השבעים של המאה העשרים. בקיץ האחרון ראו אור שירי המחזור בתוך קובץ הנושא את אותו שם, וכולל גם שירים נוספים (בצל מחלה: שירים 2019–2022, הוצאת פרפר).
– מעין הראל, הספרנים, מגזין הספריה הלאומית

מתוך הספר:

עמוד האינפוזיה

עַמּוּד מַתַּכְתִּי נִצָּב לְיָדִי —

צֵל עַמּוּד חַם, עַמּוּד חֹם, עַמּוּד עוֹקֵב

עַמּוּד נֵד מַיִם צוֹנֵן, עַמּוּד קֶרַח, עַמּוּד הָאִינְפוּזְיָה

צָמוּד אֵלַי, מְלַוֶּה אוֹתִי —

מִיהוּ שֶׁמַּחְזִיק אוֹתָהּ?

מִישֶׁהוּ הִתְמַנָּה לַעֲמֹד אִתָּהּ אִתִּי

מַלְאָכִים יְרֻקִּים

וְאֵינְסְפוֹר חֳמָרִים שְׁקוּפִים נוֹזְלִים זוֹרְמִים אֵלַי, חֳמָרִים

שֶׁל חָכְמָה נִסְתֶּרֶת חָכְמַת הַטּוֹקְסִיקוֹלוֹגְיָה הַמַּבְרִיאָה

מִישֶׁהִי חִכְּתָה לִי, מִישֶׁהִי מִתְנַכֶּלֶת לִתְפֹּשׂ אוֹתִי

הִיא נִשְׁלַחַת לְהַחְזִיר אוֹתִי. אֲנִי מְצַיֶּתֶת וּמַסְכִּימָה

נִקְשֶׁרֶת לָעַמּוּד הָאִינְפוּזְיָה הַבִּלְתִּי נִגְמַר

עַמּוּד הַפוּזְיָה נוֹפֵל עָלַי הוּא מֵצִיץ לִי בְּכָל מָה שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה,

בְּשֵׁרוּתִים, בְּכֻרְסַת הַקְּרִיאָה, לְיַד הַמִּטָּה

עַמּוּד הָאֵשׁ עַמּוּד הָעֵדוּת עַמּוּד הָעִנּוּי

==============================

בַּחֲלוֹמִי אֲנִי הוֹלָכַת

מִסְדְּרוֹן רֵיק קִירוֹתָיו לְבָנִים

גְּבוֹהִים וַחֲלָקִים אֲנִי הוֹלֶכֶת בּוֹ

הוֹלֶכֶת וְאֵין אִישׁ, קוֹלוֹת לַחַשׁ מִתְעַצְּמִים גּוֹבְרִים

מִלְמוּלִים נְאָקוֹת וְצַעַר רַב וּבֶכִי — נָשִׁים גְּבָרִים

קוֹלוֹת עֵז וְכֶבֶשׂ נִשְׁמָעִים בִּיבָבַת צְחוֹק, קָשִׁישׁ קוֹרֵא

צוֹנֵחַ קוֹרֵס קְרִיאָה תְּחִנָּה דְּרִישָׁה וְשׁוּב

קוֹל לֹא בָּרוּר וְהַכֹּל נֶאֱלַם פִּתְאוֹם,

בִּקְצֵה חֶדֶר מוּאָר לָבָן מִטָּה וְאִשָּׁה חוֹלָה זְקֵנָה מְאֹד

שׁוֹכֶבֶת בָּהּ מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַפֶּתַח לָעוֹלָם הַבָּא

הִיא מְעִידָה: תַּעַזְרוּ לִי בְּבַקָּשָׁה תַּעַזְרוּ לִי

אֲבָל אִישׁ לֹא אִתָּהּ הִיא מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַפֶּתַח

לָעוֹלָם הַבָּא… בּוֹאִי מַאיָה בּוֹאִי בּוֹאִי תַּרְאִי לִי

בּוֹאִי אָנָה…

אָז רַעַשׁ מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם וּדְמָמָה.

הִתְקָרַבְתִּי לָשֶׁבֶת עַל כֻּרְסַת בֵּית חוֹלִים

לִסְעֹד אוֹתָהּ בִּגְסִיסָתָהּ וְלֹא יָדַעְתִּי אָז כִּי

זֶה פְּרוֹזְדּוֹר מְבוֹאַת חֲצַר הַמָּוֶת

שֶׁל יִסּוּרֵי טְעִימָה טְעִימוֹת, אֲהָהּ

טְעִימוֹת חֲתֻנָּה וְכַעֲבֹר יָמִים סְפוּרִים

הִיא מֵתָה.

פהפהפהפה מי וו מי וו קוּקוּ קו קוּקוּ קוּקוּ

שָׁרוּ הַמּוֹנִיטוֹרִים גהגהגהג בָּהּ —

חֹק הַלֵּב וּפְעִימוֹתָיו

חֹק הַלֵּב וּמִקְצָבָיו חֹק הַלּוֹכֵד וּמְנַצֵּחַ

אֶת כָּל לִבְבוֹת תֵּבֵל חַיֵּי מִילְיַארְדִים מְנֻצָּחִים

תַּחַת שַׁרְבִיט נִצּוּחַ הָאֶלְעָל

תַּפְסִיקוּ בִּקַּשְׁתִּי — לַיְלָה חֲצוֹת אֲנִי מֻפְרַעַת

עִצְרוּ אֶת הַפְּעִימוֹת —

מוֹנִיטוֹרִים קוֹצְבִים לְלֹא הֶפְסֵק

מוֹנִיטוֹרֵי הַלֵּב… לְלֹא הֶפְסֵק לְלֹא הֶפְסֵק

לְלֹא הֶפְסֵק לְלֹא הֶפְסֵק

לְלֹא