בשנת 1921 חיבר הפילוסוף היהודי-גרמני פרנץ רוזנצווייג (1886-1929) את הספרון על השכל הבריא והשכל החולה, מעין הקדמה נינוחה לקורא בספרו הסבוך "כוכב הגאולה", אשר נועדה לעשותו נגיש ומובן יותר. בתשתיתו של "הספרון" עומדת הבִּטחה במילים ובמשמעותן. הפילוסופיה החולה גזרה על האדם שיתוק, שכן כיצד יעשה מעשה ויתייחס לעצמים ולבני האדם בטרם חקר עד תום את מהותם והגדיר את מושגיהם? הפילוסופיה של השכל הבריא מלמדת את האדם לבטוח במה שהוא יודע וחוֹוה, מעניקה לו יכולת מחודשת להתבוננות ראויה באלוהים, בעולם ובאדם.
