הספר החדש של זלדה ובו כתבים שטרם ראו אור הוא ספר מצניע לכת בממדיו ובאווירתו. ביחס לשלושת קודמיו, הוא דומה ליצירה קאמרית כנגד תזמורת סימפונית: מעין סימני כנפיים, שרטוטים עדינים במשיכות מכחול, שחיכו עד עתה לשעתם. הספר יוצא בתקופה קשה מאוד לעמנו, תקופה של סכנה קיומית, של גבורה והתעלות, ושל כאב שאין לתארו במילים. אל מול האזעקות ורעמי הטילים, נשמע קולה של זלדה ‘המפכה בעינות הכסף שבלב’, כתחינה חרישית ומופנמת – לטוהר, לחמלה, לשלום, ולהצלה מן העומדים עלינו לכלותנו. הנעימה העולה מתוך השיח החי והרוטט שלה עם אלוהים, אדם ובריאה, נושאת בכנפיה נחמה ומזור, ומזכירה לנו בתוך מוראות המלחמה את קיומו הרועד, היקר, המופלא, של האדם.
