`כל אדם הוא סיפור. כשהייתי ילדה, נהגו אנשים לשבת סביב שולחנות המטבח ולספר את סיפוריהם. איננו מרבים לעשות זאת כיום. הישיבה סביב השולחן וההאזנה לסיפורים אינה רק דרך להעביר את הזמן. זו דרך להעביר את החוכמה זה לזה. להעביר את החומר שעוזר לנו לחיות חיים ראויים ובעלי משמעות. למרות עוצמתה האדירה של הטכנולוגיה, רבים מאתנו עדיין אינם חיים טוב. ייתכן שאנחנו צריכים לשוב ולהאזין זה לזה". הבדידות היא הפצע הנסתר של תקופתנו, המחיר שרבים נאלצו לשלם על דבקותם בערכים כגון עצמאות ומיומנות. סיפוריה, שנקטפו מעץ החיים, מוקדשים לגיבור הרגיל המצוי בכולנו וניצב כעד ראייה לנטייתם הטבעית של החיים לרפא את פצעינו.
