לאורך כל התפתחותם, ילדים נדרשים להתמודד עם מצבי דחק. במקרים מסוימים, נדרשת גם התמודדות עם מצבי מתח גבוהים, בשל אירועי חיים מטלטלים וטראומות בסביבה הקרובה. ברבים ממקרים אלה, ההורים והסביבה הקרובה מנסים לצמצם את השיח על אירועים כאלה בתקווה להשכיח את המקרה הטראומטי ולשכך את הכאב. הילדים זקוקים להורים כדי לדבר את הבלתי מדובר, לשאול ולשתף במחשבות, ברגשות ובשאלות. אחרת, הם נותרים לבד בבדידותם ובחרדותיהם. דרך סקירה תיארטית והצגת תיאור מקרה, מאמר זה עוסק בחשיבות האפשרות לדבר על הבלתי מדובר ככלי לריפוי והחלמה.
