בַּיִת לָעַד נִמְצָא בְּתַהֲלִיךְ בְּנִיָּה
שְׁלֵמוּתוֹ
חַיֶּבֶת לְהָכִיל אֶת מוֹתוֹ
שְׁלֵמוּת בִּנְיַן הַבַּיִת טְמוּנָה בְּהַכָּרַת חֲלָלוֹ
חֲלָלָם שֶׁל דְּבָרִים שֶׁהָיוּ וְאֵינָם
וַחֲלָלִים הַמַּמְתִּינִים למילויים,
אֵלּוּ הֵם חַלְלֵי הַדְּבָרִים הַנֶּחְשָׂפִים וְנִגְלִים
בְּמַהֲלַךְ הִתְהַוּוּתָם.
שְׁלֵמוּת הַבַּיִת מְחַיֶּבֶת
לְהָכִיל… לְבָרֵךְ… לְקַדֵּשׁ אֶת כָּל הַחֲלָלִים
זֶהוּ קֶסֶם הַסּוֹד,
סוֹד שְׁלוֹם הַבַּיִת.
בֵּינוֹת חֲלָלִים הַמִּתְמַלְּאִים בִּרְוָחָה נוֹחָה
לְבֵין תְּחוּשׁוֹת שֶׁאֵינָן מְנִיחוֹת שֶׁל חֲלָלִים
שֶׁנּוֹתְרוּ רֵיקִים
אֲנִי לוֹמֶדֶת לִזְרֹם עִם זִרְמֵי חַיִּים
מִשְׁתַּנִּים;
אֲנִי מוֹקִירָה אֶת שַׁבְרִירִיּוּת הַהֲוָיָה;
וְהַהַכָּרָה שֶׁהַכֹּל בַּר חֲלוֹף,
שֶׁצִּדּוֹ הָאַחֵר שֶׁל יוֹם שָׁלֵם מֵכִיל אֶת
מוֹתוֹ
מַצְמִיחָה בְּקִרְבִּי אֶת יִרְאַת הַשְּׁלֵמוּת.
