לִשְׁלֹחַ יָד אֶל תּוֹךְ הָעוֹלָם, כְּעֶבֶד הָאוֹחֵז
בְּבֶרֶךְ אֲדוֹנוֹ. תֵּן לִי לָגַעַת בְּגַרְגֵּר, וּבְצֵל של עָלֶה,
בְּכָל הַנּוֹשֵׁם, כָּל הַמּוּאָר- הָאָפֵל הַזֶּה וּקְצֵה כָּל אֶצְבַּע,
הַלֵּל
רָאִיתִי הַרְבֵּה, רָאִיתִי מְעַט. עַכְשָׁו
לִשְׁלֹחַ יָד אֶל הַקָּרוֹב, אֶל הַמְּבֹרָךְ. הָאוֹר
מַנְמִיךְ עֵינַי בְּשֶׁקֶט רַב, רוּחוֹת בָּאִים בַּחֲשַׁאי
שָׁטִים עַל אֲדָמָה חֲרוּשָׁה רַגְלֵי אָדָם חוֹלְפוֹת חֲרִישִׁיּוֹת
בִּכְאֵב אוֹהֵב. אַל תְּסָרֵב. אַל-נָא תִּסְגֹּר אוֹתִי
בְּתוֹךְ לִבִּי. אֲנִי שׁוֹלֵחַ יָד
