כָּל שַׁבָּת מְטַפֶּסֶת גְּבֶרֶת גִּירִית עַל הָהָר.
הִיא מַכִּירָה אֶת כָּל הַשְּׁבִילִים הַנִּסְתָּרִים שֶׁלּוֹ, אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁאֶפְשָׁר לִפְגּשׁ, אֶת הַפֵּרוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לִקְטֹף, וְאֶת רֹאשׁ הָהָר שֶׁמֻּכְרָחִים לְהִתְאַַמֵּץ וּלְהַגִּיעַ אֵלָיו.
בְּאַַחַד הַיָּמִים מִצְטָרֵף אֵלֶיהָ לוּלוּ, חָתוּל קָטָן וְסַקְרָן, וּגְבֶרֶת גִּירִית מְלַמֶּדֶת אוֹתוֹ בְּסַבְלָנוּת אֶת כָּל מָה שֶׁהִיא יוֹדַעַת עַל הָהָר – כִּי לְכָל אֶחָד יֵשׁ פִּסְגָּה שֶׁאֵלֶיהָ הוּא רוֹצֶה לְהַעְפִּיל, וּלְכָל אֶחָד יֵשׁ דֶּרֶךְ שֶׁהוּא מְפַלֵּס לְעַצְמוֹ, בְּתִקְוָה שֶׁיִּצְעֲדוּ בָּהּ אַַחֲרָיו.
