תֵן לִי, אֵלִי, דְַרכֵי עִכּול טֹובֹות,
וְגַם דְבַר מָה לְעַכֵל.
תֵן לִי גּוף בִָריא
ומַצַב רּוחַ טֹוב שֶּנָחוץ לִשְמִיָרתֹו.
תֵן לִי נֶפֶש תַמָה שֶתֵדַע
לִנְצֹר אֶת כָל אֲשֶר הּוא טֹוב
וְֹלא תֶחְַרד עַל נְקַלָה לְמְַראֵה רֶשַׁע,
כִי אִם תִמְצָא דְָרכִים
לְהַעֲמִיד דְבִָרים עַל מְכֹונָם.
תְנֵנִי נֶפֶש אֲשֶר לא תֵדַע שִעֲמּום,
רטִינָה, אֲנָחָה וְקִינָה,
אַף לא מְצּוקָה יְתֵָרה
מֵחֲמַת אֶבֶן נֶגֶף זֹו הַּקְרויָה ״אֲנִי״.
תֵן לִי, אֵלִי, הומֹור טֹוב.
הַעֲנֵק לִי אֶת הַחֶסֶד לְהָבִין בְדִיחֹות
עַל מְנַת לְגַּלֹות בַחַיִים קְֻרטֹוב שִמְחָה,
וְשֶאּוכַל לַחְֹלק אֹותָּה עִם אֲחִֵרים.
(תרגום: דוד וינפלד)
