אֲנִי עוֹמֵד עַכְשָׁו בַּנּוֹף / שֶׁאוֹתוֹ רָאִינוּ יַחְדָּו מִן הַגִּבְעָה: / הָעֵצִים שֶׁנָּעוּ בָּרוּחַ, / כְּנוּעַ אֲנָשִׁים בְּאַחָרִית הַיָּמִים

שבעה זה לא מספיק. אנחנו צריכים ללמוד להתאבל לגמרי אחרת התמודדות עם צער עמוק דורשת קהילה. אבל איך עושים את זה במאה ה-21? יש פסיכולוגים שלקחו על עצמם את המשימה