המסה "הנפש וגלגול מישורי המציאות" (1952) מציגה המשגה חדשה של מעמד האדם בעולם, במודל של שדות ידע, כשהציר אגו-עצמי חותך את כולם וסביבו מתמרכזת נפש האדם. נוימן מתאר שלושה מישורי מציאות או שדות ידע: שדה המציאות, השדה הארכיטיפאלי ושדה העצמי. שדות אלה מתקיימים תמיד בו-זמנית. במסה "האדם ומשמעות" (1957) מתמודד נוימן עם שאלת משמעות הקיום, תוך כדי כך שהוא מביא את עצמו כמאמין באלוהים וכמחובר למורשת היהודית. המשמעות והתקווה של חיי אנוש טמונים בקשר שבין אדם לאדם ובין כל אדם עם האנושות כולה – מה שמאפשר את התממשות היצירתיות.