וְאִם מָתוּן מְעַט הַצַעַד/וּפְסִיעָתֵנוּ קְצָת כְּבֵדָה /טוֹבָה הָרֶגֶל הַנוֹגַעַת /בָּאֲדָמָה הַחֲרֵדָה.

בובות נייר אמיצות יוצאות להרפתקה בבית ובגינה עם הילדה שיצרה אותן

כתבתי את הספר הזה לא על מנת לפרסם ספר, אלא על מנת למצוא יותר ויותר זמן לשבת בשקט מול העולם, בלא מילים ובלא מחשבה, על חבל הארץ הזה שהוא הבית, מחוץ לקופסאות העיר. כתיבת המילים היתה תירוץ לשבת שעות במקומות בהם לא היה איש.

יַד אָבִיב בַּקֶּשֶׁר הַזֶּה… אָדָם מֵקִיץ מִשֵּׁנָה / וְרוֹאֶה: מוּל חַלּוֹנוֹ / עֵץ אַגָּס מְלַבְלֵב. / וּבִן-רֶגַע: הָהָר זֶה רָבַץ עַל הַלֵּב / הִתְפּוֹרֵר וְאֵינוֹ.