אִמִּי נֶעֱלָמָה כְּמוֹ הוּדִינִי. / יוֹם אֶחָד הִיא הָיְתָה, / יוֹם אֶחָד הִסְתַּלְּקָה. / וַאֲנִי מְחַכֶּה שֶׁתִּגְמָא מֶרְחַקָּהּ

להמתיק את הים בכפית סוכר/ להַמם את העובדות השחורות ואת מחיקת העולם – בעבודות הבית, בשיחות תפלות./ בתחילה לא הבנתי איך לא משתגעים כשטומנים בעפר את אמך,/ את חיוכה, את הקמט ליד גבותיה, את שערות הכסף שלה,/ את פרקי התהלים שלה./ איך לא משתגעים כשמשהו שהיה בשר מבשרך ונפש מנפשך, ורוגז מרוגזך,/ הופך ליסוד חדש – לעפר, לאוויר, למלאך, לכוכב, /על כל פנים משהו חדש לגמרי – / ואתה עושה את עצמך כאילו לא קרה דבר.