כַּנִּרְאֶה שֶׁבְּקָרוֹב לֹא אוּכַל לוֹמַר אֶת שֶׁכֹּה רָצִיתִי לוֹמַר./ אֲנִי הוֹלֵךְ וּמִסְתַּיֵּם, הוֹלֵך וְנִגְמָר./ לְאַט לְאַט, הוֹלֵךְ וְנִגְמָר.

"האם הפסיכואנליזה היא שדה רוחני? בהתבוננות היסטורית על ההתפתחות הפסיכואנליטית כתפיסת עולם, ואולי על עצם הייעוד שלה כשליחת תרבות, ניתן למצוא בה את מה שאציע להגדיר כתבנית העומק – בין הגלוי לבין החבוי. במובן זה נדמה שהפסיכואנליזה מופקדת בתוך הציביליזציה העכשווית על הניסיון להציב מול ממדיה הגלויים של הנפש, את ההתבוננות על ממדיה החבויים של ההתקיימות האנושית."

קבוצה של נשים וגברים שיצאו למסע נפשי משותף, עמוק וסוער, שהתרחש בתוך חדר אחד; מסע של שנה שהוקלט ותומלל, ושבמהלכו שיתפו המשתתפים זה את זה – ובעיקר את עצמם – במחשבותיהם על המוות ועל משמעויותיו.