אסופה זו באה להציג את תמונת הזיקנה כפי שהיא משתקפת בשירה שנכתבה בשלב זה של החיים. יש בה שירי פיוס ונחמה, שירי תקווה ועצבות, שירי געגוע ושירי אהבה.

אֵיזוֹ עֲדִינוֹת יֵשׁ בְּגוּפֵנוּ שָׁעָה שֶׁהוּא נוֹטֵשׁ אוֹתָנוּ לְאַט/חוֹשֵׁשׁ להַכְאִיבֵנוּ/ בְּמַהֲלֻמַּת-פֶּתַע.

בְּתֵּאוּר שֶׁל עֲנָנִים/יִהְיֶה עָלַי לְמַהֵר מאֹד-/ שַׁבְרִיר שְׁנִיָּה/ וּכְבָר הֵם לֹא כְּשֶׁהָיוּ,/ מַתְחִילִים לְהִשְׁתַּנּוֹת.