הַנֶּפֶשׁ אֵינָהּ מִתְכַּוֶּצֶת, רָאִיתִי, גַּם כְּשֶׁהַגּוּף מִצְטַמֵּק, מִזְדַּקֵּן / וְנִשְׁחַק

אֶגַּשׁ אֶל הַדָּבָר הַקָּטָן / אֵשֵׁב וְאַבִּיט בּוֹ בְּשֶׁקֶט / אֶלְחַשׁ אֵלָיו: פֶּצַע / אֵינְךָ חָזוּת הַכֹּל וְאַתָּה תַּחֲלִים

שבעה זה לא מספיק. אנחנו צריכים ללמוד להתאבל לגמרי אחרת התמודדות עם צער עמוק דורשת קהילה. אבל איך עושים את זה במאה ה-21? יש פסיכולוגים שלקחו על עצמם את המשימה