אַחַת לִתְקוּפָה מַכָּה בִּי סוּפָה / עוֹקֶרֶת קִרְעֵי עֲנָפִים עֲיֵפִים / וַאֲנִי בְּסוֹפָהּ כְּמוֹ חַיָּה שְׁסוּפָה / מִתְבּוֹנֵן בְּנִדְּחֵי עֲנָפַי הַשְּׁפוּפִים

קובלר-רוס עבדה רבות עם חולים במצב סופני, וטיפלה באנשים שעומדים למות ובילדים ומבוגרים שעומדים לאבד את יקיריהם. הספר עוסק בתהליכים שעוברים אנשים במצבים אלה ביחס למותם הקרב ועל משמעות המוות לחיים עצמם.

במחזור נוגע במיוחד החותם את הספר, מתעד המשורר את פרידתו מאמו האהובה בימי מחלתה האחרונים. תמונות הנפש העולות מתוך השירים הללו משלבות אהבה ואובדן, חיים ומוות, כמו בראשית היה הכול מוות וממנו בקע אור שהוא החיים, שהוא הבחירה להיות.