נפש יש בנו – מדי פעם. / אין לך אדם שהיא שורה בו בלי הפוגה / ולתמיד.

הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ קָשִׁים וְאֵין דָּבָר. שֶׁיּוּכַל לְהַסְגִּיר אֶת הַמִּיתוֹת הַקְּטַנּוֹת, / אֶת הַשְּׁבָעוֹת הַסְּמוּיוֹת מֵעֵין כֹּל, אֶת הָאֲבֵלוּת הַמִּשְׂתָּרֶגֶת בַּהַמְתָּנָה

הסיפור על גור חתולים קטן "אורה" שמו, שהיה שייך לנכדתה של מיריק שניר, ים שמה. סבתא מיריק כתבה לים סיפור על גור קטן שמת והציעה לה לעטר אותו בציוריה. בסיפור מתארת שניר את ההלוויה של הגור בפרטי פרטים ובכך מנסה להעביר לים הקטנה את סופיות המוות.