ששים יום אחרי מותה של בתיה גור התחיל אריאל הירשפלד לכתוב את הדפים שהפכו לבסוף לספרו האישי ביותר. ברישומים של התגלות מדבר הירשפלד עם בתיה גור לאחר מותה, ומספר לה ולנו על רגעים מרכזיים בחייו ובתולדות ליבו

אֲנִי רוֹצֶה תָּמִיד עֵינַיִם כְּדֵי לִרְאוֹת / אֶת יְפִי הָעוֹלָם וּלְהַלֵּל אֶת הַיֹּפִי / הַמֻּפְלָא הַזֶּה שֶׁאֵין בּוֹ דֹּפִי וּלְהַלֵּל

מאמר זה ייגע בשאלת משמעות החיים, שהיא – בפראפרזה לדברי אלבר קאמי – השאלה היחידה שראוי לעסוק בה. אבל המטרה כאן אינה להציע לכם, הקוראים, משמעות לחייכם, ואפילו לא לנסח באופן בהיר יותר את המשמעות שסביר שמצאתם להם מכבר. המאמר יתבונן בשתי תשובות-על לשאלת המשמעות – או ליתר דיוק, שני 'שדות' של תחושת משמעות.