כבר כמעט שנתיים יש לי קשר עם מטופלת ואמא שלה בבית חולים.
לאחרונה, נפגשנו והאם נראתה מאד לחוצה מהאפשרות שמחלת ביתה חזרה: "אני עייפה, כל הכוחות שלי, האנרגיות, התפילות מכוונות אליה (לבת) בשנתיים האחרונות. אני מרגישה ריקנות"
נעמי (המלווה הרוחנית) שואלת- מה יכול להחזיר לך קצת כוחות עכשיו?
האם: לרקוד, לשיר, אני אוהבת את זה ומתגעגעת
נעמי אומרת לבת: אני מבטיחה שאחזיר לך את אמא עוד 5 דקות
נעמי לוקחת את ידה של האם, הולכת איתה במסדרון, נכנסת לאיזור פרטי וסוגרת את הדלת כדי לכבד את הפרטיות הדתית והכללית של האם.
נעמי לוקחת את שתי ידיה ואומרת לה- תשירי מהנשמה, תרקדי בחופשיות ועם כל כולך.
האם מתחילה לשיר ולרקוד, נותנת לי יד ואנחנו רוקדות. היא בוכה, היא צוחקת, היא מחייכת וכשהיא מסיימת היא מחבקת אותי ואנחנו חוזרות לבת ולדוד המחכים במחלקה.
הנה דוגמא לנגיעה ברוח ונפש, מעבר לגבולות התרבות ולאפשרות להיות עם אדם אחר בשעת הצורך שלו אותך.
